תקציר:

לאחרונה, בית המשפט השלום בתל אביב-יפו העלה לדיון ביוזמתו את שאלת הסמכות העניינית באשר לסעד ההצהרתי שהתבקש במסגרת תביעת השבה שהוגשה על-ידי יבואן. בית המשפט  הורה למחוק את הסעד ההצהרתי שהתבקש במסגרתה, וזאת לאור קביעתו כי לא הוכח שהשווי הכספי של הסעד ההצהרתי מצוי בתחומי סמכותו העניינית של בית משפט השלום, ולאור העובדה כי היבואן לא ציין מהם הטעמים המיוחדים לאפשר לו לצעוד במסלול החריג של תביעה לסעד הצהרתי חלף תביעת השבה לפי סעיף 154 לפקודת המכס. על כך בסקירה שלפנינו.

עובדות המקרה:

יבואן הגיש תביעה כנד רשות המכס בטענה כי חויב ביתר במסים בגין ייבואם לישראל של שטיחים מפלסטיק, מגיני שמש ומשענות יד המיועדים לכלי רכב. רשות המכס שינתה את סיווג המוצרים ובעקבות כך נאלץ היבואן לשאת בתשלומי מסי יבוא בגין יבוא המוצרים.

היבואן שילם תחת מחאה את מסי היבוא והגיש תביעה לבית המשפט. במסגרת תביעתו תבע היבואן שלושה סעדים: הראשון, להשיב לידיו את סכומי הכסף ששילם בגין חיובו במסי היבוא עקב שינוי פרט המכס על ידי רשות המכס; השני, סעד הצהרתי לפיו סיווג רשות המכס הוא שגוי וכי יש לסווג את המוצרים בפרטי מכס אחרים בצו תעריף המכס ולהשיב את הערבויות שרשות המכס מחזיקה בהן; השלישי, לחילופין כי יש להורות על פטור מתשלום קנס הפיגורים שהוטל על היבואן.

טענות הצדדים:

לאחר שהוגשו כתבי הטענות מטעם הצדדים ולאחר שהיבואן התבקש להגיש הודעת הבהרה באשר לסעדים המבוקשים על ידו, בית המשפט העלה מיוזמתו את השאלה, האם הוא מוסמך לדון בתביעה שהוגשה מטעם היבואן. זאת, מאחר שהיבואן לא ביקש רק את השבת המסים ששילם, אלא גם סעד הצהרתי לקביעה כללית הצופה את פניהם של מקרי יבוא עתידיים.

הדיון המשפטי והחלטת בית המשפט:

בית המשפט קבע כי הסעד הכספי שהתבקש, אשר מסתכם בסך של כ-19,000 ש"ח, מצוי בסמכותו של בית משפט השלום (נמוך מסך של 2.5 מיליון ש"ח). כך, גם, נקבע כי יש להניח ששווי הערבויות שהועמדו על-ידי היבואן אשר התבקשה השבתן לא עולים על סכום מסי היבוא שנגבו מהיבואן, ולכן גם סעד זה בצירוף הסעד הכספי מצוי תחת סמכותו של בית משפט השלום.

ואולם, בית המשפט קבע כי הסעד ההצהרתי שהתבקש, נוסח בצורה שאינה מתייחסת למקרה היבוא המסוים של המוצרים אלא מבוקש באמצעותו קביעה כללית, הצופה את פניהם של מקרי יבוא עתידיים. על כן, נקבע כי סעד מסוג זה מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי ולכן יש למחוק מן התביעה את הסעד ההצהרתי. זאת, מאחר שהשווי הכספי של הסעד ההצהרתי מצוי בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, ולאר העובדה כי לא פורטו טעמים מיוחדים מטעם היבואן, המאפשרים לו לצעוד במסלול החריג של תביעה לסעד הצהרתי חלף תביעת השבה בהתאם לסעיף 154 לפקודת המכס.

באשר לסעד הכספי להשבת סכומי המסים ששולמו ולסעד להשבתן של הערבויות הבנקאיות שהועמדו על-ידי היבואן, קבע בית המשפט כי הבירור יימשך והחלטה נפרדת להמשך בירורה של התביעה תינתן בנפרד.

[ת"א (שלום ת"א) 13082-02-20 הדר רוזן בע"מ נ' מדינת ישראל רשות-המסים (נבו, 20.8.2022)].

ב"כ התובעת: עו"ד אהוד קרונפלד, עו"ד שרון סופרין, עו"ד איתי שוורץ, עו"ד רענן בן-ישי; ב"כ הנתבעת: עו"ד טל זוהר, עו"ד ד"ר לירון ברנד קויפמן.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.