רקע:

16 יבואנים שונים הגישו 3 תביעות שונות, אשר אוחדו לדיון אחד, כנגד רשות המסים, בטענה שזו כשלה לפקח על סוכן מכס שקרס, ובשל כך נאלצו היבואנים לשלם מסים פעמיים.

עובדות המקרה:

חברה אשר שימשה כסוכנת מכס קיבלה מרשות המסים מסגרת אשראי של 2 מיליון ₪ ליום, אשר באמצעות אשראי זה יכולה הייתה החברה לשלם מסי יבוא עבור לקוחותיה עד גובה המסגרת. בעל המניות העיקרי בחברה היה ערב לחובותיה כלפי רשות המיסים, כאשר החברה לא סיפקה ערבות בנקאית למכס.

לימים הסתבר כי בנקודה מסוימת קרסה החברה ונקלעה לפירוק, כאשר בעל מניותיה נקלע להליך פשיטת רגל. בעקבות זאת, תשלומים שהעבירו יבואנים לחברה עבור תשלום מסים לא כובדו על-ידי הבנקים, והיבואנים נאלצו לשאת בתשלום המסים פעמיים.

טענות הצדדים:

בתביעות נטען כי יש לחייב את רשות המסים בהפסדים שנגרמו ליבואנים בעקבות קריסת סוכן המכס, כאשר הטענה העיקרית הייתה שרשות המסים התרשלה בפיקוח על סוכן המכס ולא הפיקה את הלקחים הנדרשים מפרשה אחרת (ג'וניור קרטל), שם קרס סוכן מכס והרשות התחייבה בפני בית המשפט העליון במקרה זה להפיק לקחים. כמו כן, טענו התובעות שהרשות התרשלה בכך שלא ביצעה מספיק פעולות יידוע של הסיכון בעבודה עם סוכן מכס.

רשות המסים כפרה בטענות התובעות וטענה כי קיימות מספר אפשרויות לתשלום המס לרבות ביצוע התשלום באופן ישיר על-ידי היבואנים, כאשר מי שבוחר לעבוד עם סוכן מכס נוטל על עצמו את הסיכון.

הכרעת בית המשפט:

בית המשפט בחן האם הרשות התרשלה כלפי היבואנים, באופן שמצדיק לחייב אותה לשאת בחובות המס הכפולים שנוצרו כתוצאה מהתמוטטות סוכן המכס.

בית המשפט קבע שלרשות המסים קיימת חובת זהירות למול היבואנים, אשר משתרעת באופן עקרוני גם על מערכת היחסים שבין היבואנים לסוכני המכס. חובה זו יש ליישם בצמצום ובזהירות אך זו חובה רחבה יותר כאשר המדינה היא גורם מפקח או מאסדר, כמו בעניין סוכני מכס.

כחלק מחובת הזהירות, מוטלת על רשות המיסים חובת גילוי ויידוע מסוימת כלפי היבואנים, בכל הנוגע לסיכונים הכרוכים בביצוע התשלום באמצעות סוכני מכס ולכך שיש להם אפשרויות תשלום אחרות ובטוחות. חובה זו נובעת מהרושם המתקבל מהפרקטיקה בה הטובין מקבלים התרה מיד לאחר תשלום מהסוכן, מה שיוצר רושם אצל יבואנים כי הדבר מהווה סוף פסוק.

ניתן לראות במצג של רשות המיסים באמצעות חוזר שהפיצה ליבואנים לאחר פרשת ג'וניור קרטל ולאור הבטחתה כי תפיק לקחים מהפרשה, כי נוצרה ציפייה מסוימת אצל יבואנים שרשות המיסים תפקח על איתנותם הכלכלית של סוכני המכס. משכך, חלה חובה על המדינה לבצע בדיקה מסוימת של האיתנות הכלכלית של סוכן המכס. נקבע כי רשות המיסים יצאה ידי חובתה בעניין זה.

לאור האמור, בית המשפט קבע כי רשות המיסים הפרה את חובת היידוע באופן העולה כדי רשלנות. לא מדובר בהפרה בוטה שכן החוזר פורסם באתר האינטרנט שלה, אך מצופה היה ממנה לעשות יותר. יחד עם זאת, אין מקום לפסוק פיצוי בשל כך משום שהיבואנים לא הראו קשר סיבתי בין הפרת חובת היידוע לנזק וממילא קיים בסיס סביר להנחה כי גם אם היבואנים היו מיודעים, היו ממשיכים לעבוד עם סוכן מכס.

בית המשפט מוסיף ואומר בשולי פסק דינו כי לא כל קביעותיו עולות בקנה אחד עם ג'וניור קרטל, אך מוסיף כי גם אם ילך בגישה שהותוותה בפרשה זו, ספק אם היה מקום להטיל חבות על רשות המיסים במקרה זה. בתקופת ג'וניור קרטל (2008) לא היו ליבואנים חלופות תשלום אחרות שלא באמצעות סוכן, וכן בית המשפט המחוזי ייחס חשיבות רבה להיעדר היידוע הכמעט מוחלט של היבואנים בדבר הסיכונים הכרוכים בתשלום באמצעות מס"ב סוכן. בשני פרמטרים אלו חל שינוי ממשי במקרה זה, ולכן פסק בית המשפט כפי שפסק.

בסופו של יום התביעה נדחתה ללא צו להוצאות לאור כך שהתנהלות רשות המיסים לא הייתה מיטבית ביחס לחובת היידוע.

ת.א. (ראשל"צ) 62291-12-16 דני את דורון בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס (טרם פורסם, 6.12.2022)

את דני את דורון בע"מ, ייצגו באי-כוחה ממשרד גולדפרב זליגמן, עו"ד גיל נדל ועו"ד רנון גורן

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.