בשבוע שעבר קיבל בית המשפט העליון, בפסק דין תקדימי, את הערעור שהגיש משרדנו בשם החברה המרכזית לייצור משקאות קלים. בית המשפט העליון ביטל את האישור שנתן בית המשפט המחוזי לניהול תובענה ייצוגית בטענה כאילו מחיר בקבוקי קוקה קולה 1.5 ליטר הוא "מופרז ולא הוגן" כביכול. במסגרת החלטתו, בית המשפט העליון התווה את הדרך לאופן בירור תובענות ייצוגיות מעין אלו, וכן הזהיר מפני מצב בו בית המשפט הופך ל"מאסדר העל של המחירים בכלכלה הישראלית" לנוכח עשרות תביעות שהוגשו בעילה זאת.

החלטת בית המשפט המחוזי שבגינה הוגש הערעור, ניתנה על-ידי כבוד השופט פרופ' גרוסקופף, אשר מונה זמן קצר לאחר מכן לבית המשפט העליון. עילת גביית "מחיר מופרז ולא הוגן" על-ידי בעל מונופולין הגיעה למשפט הישראלי מדיני התחרות האירופיים. השו' גרוסקופף קבע שגישתו העקרונית של הדין הישראלי צריכה להיות "שימוש נרחב יותר בעילת תמחור מופרז" מכפי שנקבע בדין האירופי, וזאת בפרט באמצעות תובענות ייצוגיות. בהתאם למדיניות זו, קבע השו' גרוסקופף כי העילה מתקיימת בכל מקרה בו בעל מונופולין, אשר מחזיק בכוח שוק, גובה מחיר שיש בו פער מופרז "בין התמחור בפועל לתמחור מבוסס עלויות". השו' גרוסקפוף אישר בהחלטתו ניהול תובענה ייצוגית בעניין קוקה-קולה בהסתמך על ראיה יחידה שהייתה מחירם הזול יותר של משקאות קולה מוגזים אחרים בישראל.

בפסק דינו התקדימי של בית המשפט העליון, נדחתה גישת השו' גרוסקופף כאילו השתרעות העילה בישראל צריכה להיות רחבה מזו שבדין האירופי. בית המשפט העליון קבע שיש לאמץ גישה זהירה ומרוסנת בישראל בהתאם לגישתו של הדין האירופי (נזכיר כי בדין האירופי העילה הופעלה רק ביחס למוצרים דוגמת תרופות חיוניות, שירותי נמל ודואר וכיו"ב). בהתייחס למצב הקיים בישראל, בו עשרות תובענות ייצוגיות בעילה זו תלויות ועומדות בבתי המשפט המחוזיים, הוסיף בית המשפט העליון כי יש להישמר מפני מצב שבו בית המשפט הופך ל"מאסדר העל של המחירים בכלכלה הישראלית" וציין את חשיבות עמדת רשות התחרות לפיה אכיפת העילה צריכה להישמר ל"מקרים חריגים וקיצוניים הדוקרים את העין".

בהתאם לגישתו זו, ותוך דחיית פסיקת בית המשפט המחוזי שתוארה לעיל, קבע בית המשפט העליון כי העילה מחייבת שימוש במבחן דו-שלבי: הראשון אכן בוחן את "מופרזות" המחיר אך על עליו נוסף גם מבחן "ההגינות". בית המשפט קבע כי גם מבחן "ההגינות" יתבסס על ניתוח כלכלי תוך התייחסות לשיקולים דוגמת קיומם של תחליפים בשוק, מידת חיוניות המוצר, מידת "הבידול" של המוצר הנבחן לעומת מתחריו וכיו"ב. עוד קבע בית המשפט ששני שלבי המבחן צריכים להיבדק כבר בשלב אישור התובענה הייצוגית וכי הנטל להוכיח "הגינות" יוטל על בעל המונופולין הנתבע.

היבט נוסף בפסק הדין התקדימי נגע לסוגית נטלי הוכחה וגילוי מסמכים בשלב המקדמי של אישור תובענה ייצוגית. בית המשפט המחוזי קבע, שמקום בו מתנגדת הנתבעת לבקשת התובע הייצוגי לגילוי מסמכים – לא יכפה עליה בית המשפט גילוי, אך יזקוף זאת לרעתה של הנתבעת באמצעות הנמכת רף ההוכחה הנדרש מהתובע הייצוגי לעניין אישור התובענה הייצוגית. בית המשפט העליון פסל את החלטת בית המשפט המחוזי גם בעניין זה, וקבע כי אין לקשור בין נכונות הנתבעת לגלות מידע ובין רף ההוכחה הנדרש בשלב האישור וכי "קונסטרוקציה זו, הקושרת בין היקף גילוי המסמכים ורף ההוכחה בשלב האישור, אינה עולה בקנה אחד עם ההסדרים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות ואף לא עם תכליתו של החוק". בית המשפט העליון ביקר את התנהלות בית המשפט המחוזי וקבע כי "עקב היעדרם של הליכי גילוי מסמכים וההנמכה המשמעותית של רף ההוכחה הביאו לכך שהתובענה אושרה כייצוגית בעילת מחיר מופרז על יסוד תשתית ראייתית דלה ובלתי מספקת", וציין כי באופן קונקרטי הבקשה לנהל תובענה ייצוגית אושרה למרות שחוות הדעת מטעם התובע הייצוגי הייתה תיאורטית בלבד והתבססה על הנחות יסוד חסרות כל בסיס. מכיוון שבפועל בית המשפט המחוזי לא דן בבקשת התובע הייצוגי לגילוי מסמכים (אלא כאמור כמו הותיר זאת לשיקול דעת הנתבעת תוך נקיטת "סנקציה" בגין ההתנגדות לגילוי), החזיר בית המשפט העליון את ההליך לדיון חוזר בבית המשפט המחוזי במסגרתו יבחן בית המשפט המחוזי האם ובאיזו מידה להיענות לבקשת גילוי המסמכים של התובע הייצוגי.

קבלת הערעור, קביעת בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי סטה מהוראות הדין ומהפסיקה וביטול החלטת אישור ניהול התובענה כייצוגית, מהווים פסק דין תקדימי ובעל השלכות רוחב על כלל המשק. החלטת בית המשפט העליון תנחה את הדיון בעשרות תביעות בעילה זו הממתינות להכרעה בימים אלה, ולהערכתנו תוביל לדחייה של רבות מהן.

עוה"ד בני רוטנברג, מוטי ארד, אמיר ונג, בועז סיטי ומעין ברונשטיין ייצגו את החברה המרכזית בערעור.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.