נבקש לעדכנכם כי בפסק דין שניתן ביום 25.7.22 על-ידי בית המשפט העליון בעניין Facebook Ireland Limited ("פייסבוק") נקבע (בדעת רוב של הש' גרוסקופף ווילנר, כנגד דעתו החולקת של הש' הנדל) כי תניית ברירת הדין שמבקשת להחיל את דיני קליפורניה על התקשרות בין פייסבוק ובין משתמשיה (אנשים פרטיים או עסקים קטנים), הינה תניה מקפחת; זאת בשונה מהלכת "בן חמו", לפיה נקבע כי תניית ברירת הדין הקליפורני, בנסיבות הליך ייצוגי, אינה תניה מקפחת.

מה מעניין בפסק הדין ומדוע הוא משמעותי?

משמעות הפסיקה היא שינוי במאזן הכוחות בין השוק המקומי והצרכן המקומי אל מול התאגידים הבינלאומיים.

בית המשפט העליון קובע ברחל ביתך הקטנה, כי לתאגידים גלובליים אין פטור מתחולת הדין הישראלי. הדיון לא מתמקד רק בסוגייה הפרטנית שבלב התביעה, אלא שולח מסר ברור למדינה ולרשויותיה כי אין לתת יד ל"מיקור חוץ" של דיני החוזים הצרכניים במדינת ישראל.

פסק הדין מאמץ את עמדת היועמ"ש, לפיה בחינת קיום תנאי מקפח לפי חוק החוזים האחידים אינה מתמצת ב"מבחן ההרתעה" (אשר לדעת היועמ"ש רלבנטי בעיקרו לבחינת סבירות תניית מקום השיפוט ולא תניית ברירת הדין), אלא יש לשקול מספר שיקולים, כגון קיומו של יתרון בלתי הוגן בתנאי הנדון, יכולתו של המתקשר בעסקה להבין את תנאי העסקה, מיהות הצדדים ופערי הכוחות ביניהם, מידת התלות של הלקוח בהתקשרות, חיוניות המוצר או השירות.

משמעותית לא פחות היא אופן בחינת בית המשפט העליון את פעילותן של חברות בינלאומיות בשוק הישראלי.

בית המשפט העליון אינו מבחין בין פעילות פיזית של תאגידים בינלאומיים (למשל של חברת "זארה") ובין פעילות במרחב הוירטואלי (למשל של "גוגל" או "פייפאל"), ומוסיף, כי אלו האחרונים אף מקיימים פעילות מיוחדת לקידום עסקיהם בשוק הישראלי (באמצעות הקמת אתר ייעודי בעברית, הפעלת מערך שירות לקוחות לישראלים, קבלת אמצעי תשלום ישראליים וכיו"ב).

במובן זה, בית המשפט העליון רואה בתאגידים אלו כמקיימים "פעילות בישראל" ודוחה את האפשרות של אותם תאגידים להתנער מתחולת הדין הישראלי כלפי ציבור הלקוחות בישראל, על דרך של קביעת תניית ברירת דין זר בחוזים אחידים.

בהיבט של דיני הגנת הצרכן בישראל, מציין בית המשפט העליון כי תניית ברירת הדין פוגעת באינטרס של הצרכן הישראלי כי יחסיו מול פייסבוק יוסדרו לפי הדין הישראלי, באופן המעמיק את פערי הכוח והמידע בינו לבין פייסבוק, בניגוד לתכליות דיני הגנת הצרכן.

אם כך, מיהו הצרכן אשר פסק הדין רלבנטי לגביו?

אין הגדרה משפטית אחידה למושג "צרכן" והוא עשוי להתייחס לא רק לאדם פרטי, אלא גם לעוסק או לתאגיד. היקף תחולת המושג יוכרע בהתאם לנסיבות העניין ובראי ההצדקות לדיני הגנת הצרכן, בראשן פערי המידע והכוח בין הצדדים.

במסגרת פסק הדין הוצעה עמדה אופרטיבית להכרעה בשאלה "איזה עסק יחשב כעסק קטן" בעת דיון בהקשר של פערי הכוח והמידע בין מפרסם לבין פייסבוק. המבחן שהוצע והתקבל בדעת רוב הוא "מבחן העסק הקטן", במסגרתו על בית המשפט ליתן דעתו על שורת אינדיקציות רלוונטיות על טיב פערי הכוח והמידע בין המפרסמים לפייסבוק ולבחון: את חוסנו הכלכלי של המפרסם; את כמות העובדים שהוא מעסיק; אם יש לו ליווי משפטי, ובאיזה היקף; האם קיימת בו מחלקת פרסום, ובאיזה היקף; עד כמה הפרסום בפייסבוק חיוני לפעילות המפרסם באופן שיוצר תלות; אם פרסום הוא חלק אינטגרלי מפעילות העסק; מה סכום התביעה, ומה מידת ההרתעה הטמונה מבחינת המפרסם בהתדיינות לפי הדין הזר.

לשם הדוגמא, רשת בפריסה ארצית, עם מחלקה משפטית ומחלקת פרסום ענפה ומאות עובדים, אשר תגיש תביעה נגד פייסבוק בסך מיליוני שקלים – לא תסווג כעסק קטן; זאת לעומת בעל דוכן פלאפל, המעסיק חמישה עובדים ומפרסם עצמו בפייסבוק ובמקומון, אשר כן יחשב למפרסם קטן ולצרכן של פייסבוק. ביחס ללקוחות מהסוג האחרון, ככל שיקבע כי תניית ברירת הדין הזר פוגעת ביחסי הכוח והמידע בינם לבין החברה הבינלאומית בניגוד לתכליות דיני הגנת הצרכן, היא תסווג כתנייה מקפחת.

מה עוד חשוב לדעת?

• על ידי צמצום מהותי בהלכת "בן חמו" נפתח פתח רחב להתדיינות בישראל עם ענקיות אינטרנט בינלאומיות דוגמת פייסבוק, אמזון ואחרות על בסיס הדין הישראלי. מדובר בצעד נוסף על זה שעוגן בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות הקשור בהמצאת כתבי בי דין לחברות זרות, המאפשר לפעול משפטית כנגד תאגידי ענק בישראל על פי חוקי ותקנות הגנת הצרכן בארץ.
• המדובר לא רק בתביעות צרכניות אלא גם, כך נראה לפי הבנתנו, באפשרות להגיש תביעות בעילות נוספות הנשענות על הדין הישראלי ועל סעיפים מפלים בתנאי השירות, למשל, לאכיפת זכויות יוצרים, עיצובים וסמני מסחר על הפלטפורמות הנ"ל ויתכן אף פגיעה בפרטיות והוספתן של הפלטפורמות למעגל המעוולים (ישירים או עקיפים).
• נבהיר, כי על פי המצב המשפטי הנוכחי, עסקים גדולים ותובעים ייצוגים ידרשו להמשיך להתדיין לפי דין זר (אלא במקרה של דין איזוטרי מדי שאין אפשרות מעשית להתדיין לפיו בארץ).
• כמו כן, אנו סבורים כי בעקבות פסק דין זה, יפעלו הרשויות הרלבנטיות להשלמת האסדרה הנחוצה בתחום הרגולציה של עסקאות צרכניות של חברות בינלאומיות בישראל.

לקריאת פסק הדין המלא לחצ/י כאן

לקריאת עמדת היועמ"ש לחצ/י כאן

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.