עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 1001

מוקדנית בשירות לקוחות בו עובדים עשרות עובדים, חלקם עם מוגבלות פיזית ונפשית, הצהירה כי אין לה מגבלה כל שהיא. היא התפטרה בדין מפוטרת בעילה של התנכלות תעסוקתית. בית הדין קיבל את התביעה בחלקה ופסק, ברוב דעות נדיר, של נציגות הציבור כנגד דעתה החולקת של השופטת אב בית הדין כי לא בוצעה התעמרות. נפסק בתמצית כך:

• כב' השופטת פסקה כי הוכח כי המוקד הטלפוני פעל באווירה של צעקות וצרחות שאינה סביבת עבודה חיובית. העובדה שמרבית העובדים במוקד הם אנשים עם מוגבלות איננה מטהרת את ההתנהגות בצעקות כלפי העובדים ופסקה לתובעת סך של 30,000 ₪ פיצוי בגין התעמרות והשלמת פיצויי פיטורים.
• שתי נציגות הציבור אשר דחו את עילת ההתעמרות והכירו בהתפטרות התובעת בדין מפוטרת, פסקו לה השלמת פיצויי פיטורים, ונימקו את דעתן ובתמצית כך:

• לפי ההלכה הפסוקה, התעמרות בעבודה תוכר כהתנהגות פוגענית ומשפילה מתמשכת, הנבחנת כמכלול במבחן אובייקטיבי ולא לפי תחושתו הסובייקטיבית של העובד.
• יחסי עבודה מעצם טיבם כרוכים בעימותים ובחיכוכים בעבודה. חלק בלתי נפרד מהפררוגטיבה הניהולית של המעסיק היא למתוח ביקורת ספציפית על תפקוד העובד על מנת לשפר את ביצועיו לפי מיטב שיפוטו של המעסיק תוך שמירה על כבודו של העובד.
  מלבד טענתה הכוללת על צעקות, התובעת לא פרטה איך באה לידי ביטוי ההתעמרות החוזרת כלפיה. מצד שני, הוכח כי המעסיקה שלא הייתה מרוצה מתפקוד התובעת, הכילה את רגישותה המיוחדת של התובעת, ואף נהגה כלפיה בסלחנות כדי שהתובעת תמשיך לעבוד. לכן, התובעת לא הצליחה להוכיח התנכלות תעסוקתית או כוונה להתעמר במכלול אובייקטיבי של נסיבות המקרה.