בבית המשפט העליון
האיסור על התארגנות חיילים הוא חוקתי, מוסמך, נועד לתכלית ראויה ומידתי
בג"צ דחה עתירה נגד פקודות הצבא האוסרות, באיסור גורף, על חייל, לרבות משרת קבע, להתארגן במסגרת של ארגון עובדים, או להשתתף בהקמתו או בניהולו או לפעול שלא באמצעות מפקד מוסמך בהתארגנות עובדים הזרה למסגרת ההיררכית ולמשמעת הצבאית. נפסק בתמצית כך:
- זכות ההתארגנות של עובדים, הכוללת בתוכה שלוש זכויות משנה: הזכות להקמת מסגרת ארגונית, הזכות לנהל משא ומתן קיבוצי והזכות לשבות, זכתה להכרה חוקית בחוק ההסכמים הקיבוציים והוכרה אחר כך בחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו כזכות בעלת מעמד על חוקתי.
- ההלכה הפסוקה הכירה בתקופה של הוראת הפיקוד העליון הקובעת כי היחסים בין חייל משרת בקבע לבין הצבא אינם יחסי עבודה, וכי חייל המשרת בקבע אינו עובד. היחסים בינו לבין הצבא מושתתים על הוראות החוק הצבאי, על פקודות הצבא ועל פקודות אחרות כדין, בשים לב למשימות הצבא וליכולותיו התקציביות.
- זכות ההתארגנות, כיתר הזכויות החוקתיות שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הינה זכות יחסית, לא בלתי מוגבלת, וניתן לפגוע בה בתנאים הקבועים בפסקת ההגבלה.
- בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ישנה פסקת הגבלה ביטחונית מיוחדת הקובעת סייג לגבי כוחות הביטחון, לפיה אין מגבילים את זכויות היסוד שלהם "אלא לפי חוק, ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות".
- פסקת ההגבלה הביטחונית מסתפקת בדרישה כי הגבלת זכויות היסוד של כוחות הביטחון תעשה "לפי חוק" להבדיל מתעשה ב"חוק". ההגבלה מאפשרת פגיעה בחקיקת משנה כמו פקודות מטכ"ל שהוצאו על פי חוק השיפוט הצבא וחוק יסוד הצבא.
- הפסיקה פירשה שעדיין, גם פסקת ההגבלה הביטחונית דורשת שהפגיעה בזכויות כוחות הביטחון חייבת להלום את ערכי מדינת ישראל ונועדה לתכלית ראויה.
- פסקת ההגבלה הביטחונית קובעת מידתיות מיוחדת ומאפשרת פגיעה בזכויות משרתי גופי הביטחון "במידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ואופיו של השירות", שהיא מסגרת פיקודית היררכית נוקשה המבוססת על משמעת, והגבלת זכויות משרתיו לשם עמידה במטרות גוף הביטחון.
- ההגבלה נועדה לתכלית ראויה ואף חיונית כאשר היא תורמת ליכולתו של הצבא לשמור על היררכיה ומשמעת, עקרונותיה הכרחיים לתפקודה התקין של המסגרת הביטחונית.
- ההגבלה הביטחונית צולחת את מבחן המידתיות במובנה הרחב והצר. הפגיעה בזכות ההתארגנות הלעומתית של משרתים בצבא כעובדים אינה עולה על התועלת שבאיסור.
בג"ץ 1268/23 מגן ביטחון ואח' נ' ראש המטה הכללי (פורסם בנבו 10.10.2024)
בית הדין הארצי
פרסום דעה של מנהל על תפקודו של עובד בתום לב אינו מהווה לשון הרע
עובד הגיש תביעת לשון הרע נגד מעסיקתו בגין ארבע אימרות של ממונים עליו, שנאמרו בסיכום בירור עם מנהל. עיקר הבירור עסק בכך שהעובד אינו מקבל מרות ומשתלח במנהל ובעובד. בית הדין האזורי דחה את התביעה, והעובד ערער לבית הדין הארצי. בית הדין הארצי דחה את הערעור. נפסק בתמצית כך:
- מעסיק אמור לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמציה רלוונטית ולנקוט הליכי בירור והערכה, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות.
- במערכת יחסי עבודה יש לקחת בחשבון ערכים נוספים הנובעים מהיות מקום העבודה מעין "משפחה" מורחבת, ויש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח.
- כפועל יוצא מכך, זכותו וחובתו של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תפקודם, כחלק אינטגרלי מניהול תקין של כוח אדם.
- ארבעת האימרות, נשוא הערעור, נאמרו במסגרת סיכומי פגישות, הערכות עובדים ובירורים שנערכו על-ידי ממונים במקום העבודה וכחלק משגרת העבודה.
- בשל כך, נפסק כי האימרות השנייה והרביעית אינן מהוות לשון הרע משום שהן נאמרו על-ידי ממונה במקום העבודה וכחלק משגרת העבודה.
- לעניין האימרות הראשונה והשלישית, נפסק כי מדובר באירועים אשר פרסומם נעשה בתום לב, תוך הבעת דעה על תפקודו של העובד. לפיכך, בית הדין החיל על המעסיק את הגנת תום הלב בגין הבעת דעה על תפקוד עובדים לפי חוק איסור לשון הרע ונפסק כי לא כל תיאור שגוי של דברים מהווה לשון הרע.
- לאור כל זאת הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למעסיק שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.
(ע"ע) ארצי 20284-07-23 פלוני – אלמונית (פורסם בנבו 6.5.2024)
בפני סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק
____________________________________________________________________________________________________________________
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
