עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 996

התובעת שהועסקה כחודשיים כמזכירת המנכ"ל ומנהלת המשרד, ולאחר מכן התפטרה, טענה שהמנכ"ל הטריד אותה מינית בתקופת עבודתה הקצרה בשלושים מקרים שונים תוך ניצול יחסי מרות, כשהיא נאלצה להסכים לדרישותיו מפחד שיפגע בפרנסתה. בית הדין האזורי קיבל חלקית את תביעתה ודחה את התביעה שכנגד שהוגשה נגד המזכירה. נפסק בתמצית כך:
• במישור העובדתי עלה בידי התובעת להוכיח את רוב מעשי ההטרדה החמורים שחוותה. אף אם נפלה סתירה כלשהיא בגרסתה, לרבות שקרים והתנהגות לא רציונלית, אין בכך כדי לקעקע את מהימנות כלל גרסתה.
• בהערכת מהימנות של נפגעות הטרדה מינית חלים כללים ראייתיים ייחודיים לפיהם ניתן להסתפק בגרעין הקשה של גרסת הנפגעת.
• גם אם נכונה גרסת המנכ"ל, שלא היה מהימן בגרסתו, כי התובעת העלתה טענות על הטרדה מינית גם בפני מעסיקים קודמים, אין בכך לגרוע ממהימנות גרסתה, ואולי ההפך. על פי מחקרים, נשים בעלות היסטוריה של תקיפה מינית, הן בעלות סיכוי סטטיסטי גבוה יותר לחוות תקיפה מינית נוספת.
• גם טענות הנתבעת שהתובעת לוקה בנפשה היא דווקא מעצימה את פערי הכוחות בין השניים ומחמירה את ניצול יחסי המרות של המנכ"ל כלפיה.
• בהיבט המשפטי – החוק למניעת הטרדה מינית קובע שהטרדה מינית היא גם עבירה פלילית וגם עוולה אזרחית. הוא נועד בין השאר למנוע מבעל המרות לנצל לרעה את כוחו, ומטיל עליו אחריות גם כשהנפגעת לא הביעה התנגדות למעשיו.
• החוק אוסר על "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית". ההתייחסות נבחנת תוך בחינה אובייקטיבית תוצאתית.
• בסביבת עבודה אין להכשיר התבטאויות מיניות או בדיחות גסות בטענה שנאמרו בצחוק.
• תביעת העובדת לפיצוי בסך 3.6 מיליון ₪ התקבלה חלקית והמנכ"ל חויב לפצות את המזכירה בסך של 400,000 ₪. החברה חויבה בפיצוי בסך של 30,000 ₪, ושני הנתבעים חויבו הדדית לשלם לעובדת עוד סך של 100,000 ₪ בגין הוצאות משפט.