עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 991

מנהל מכירות בכיר בשכר של כ-70,000 ₪ לחודש ובמכסת חופשה בת 23 ימי חופשה שנתית, פוטר לאחר 11 שנות עבודה. הוא הגיש תביעה נגד המעסיקה על סך של יותר מ-2.5 מיליון ₪, בין השאר בגין פדיון חופשה חסר. התובע טען שהמעסיקה מחקה בסוף כל שנה קלנדרית את יתרת צבירת ימי החופשה מעבר ל-5 ימים, בניגוד לדין, וכי הוא לא ידע בזמן אמת שהמעסיקה זכאית למחוק ימי חופשה שלא נוצלו. תביעתו נדחתה. נפסק בתמצית כך:

• הוכח כי התובע כמנהל בכיר פוטר מסיבות ענייניות, משבר אמון ולאחר שימוע כדין, וללא זכות לגמול שעות נוספות, או לפדיון חופשה.
• חוק חופשה שנתית, שתכליתו שהעובד ינוח ויצא בפועל לחופשה שנתית כל שנה, קובע שצבירת ימי חופשה משנה לשנה מוגבלת ואפשרית רק בהסכמת המעסיק ורק לשתי שנות העבודה הבאות.
• חוזה העבודה של התובע, הפנה אל תקנון העבודה בחברה. שם נקבע במפורש כי העובד יהיה רשאי לצבור בכל שנה 5 ימים ולצרפם למכסת החופשה בשנה העוקבת, וכי במקרה שהעובד צבר ימי חופשה העולים על המכסה המותרת "יימחקו אלה על ידי החברה".
• המעסיקה הוכיחה כי עובדי החברה מודעים היטב לתקנון העבודה הזמין להם, וערים למדינות החופשה ולהוראות המחיקה, במיוחד כיוון שהחברה מודיעה מראש כל שנה לעובדים, כמו גם לתובע, לפני מחיקת הימים העודפים, וממליצה לבנות תוכנית שנתית לניצול חופשות בפועל למניעת מחיקה בכל דצמבר.
• טענת התובע שלא היה מודע למדיניות החופשה בחברה, נדחתה עובדתית ומשפטית. נדחתה עובדתית כאמור לעיל, וכיון שהתובע לא העלה טענה נגד מדיניות החברה במשך 11 שנה. הטענה נדחתה גם משפטית כי אי ידיעת התקנון אינה מקנה לתובע זכות לצבירת ימי חופשה מעבר למכסה לה הוא זכאי בהתאם לחוזה ולתקנון החברה.
• כל התביעה נדחתה והתובע חויב לשלם למעסיקה 30,000 ₪ הוצאות ושכר טרחה.