עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 990

בעקבות ביקורת ניכויים בחברת גדולה, שלח המוסד לביטוח לאומי דרישה לתשלום דמי ביטוח בגין שווי רכב, שווי מתנות, נופש לעובדים ואחזקת רכב עם הצמדה וקנסות בסך של כמעט 1.4 מיליון ₪. תביעת החברה נגד המוסד לבטל את החיובים בדמי ביטוח לאומי בגין שווי רכבים כיוון שלטענתה מדובר ברכבי עבודה או ברכבים תפעוליים, נדחתה ברובה. אך בית הדין הרחיב ורענן את החקיקה וההלכות בסוגיות התנאים להחרגת שווי רכבי עבודה ושווי רכבים תפעוליים, ופסק:

• התשתית הנורמטיבית לזקיפת שווי רכב קבועה בפקודת מס הכנסה ובתקנות שווי רכב הקובעות שדמי הביטוח הלאומי נגזרים מהכנסתו החודשית של העובד הכוללת "החזקת רכב או שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד".
• הגדרת רכב סויגה בשני חריגים: למעט רכב עבודה או רכב תפעולי.
• רכב עבודה הוגדר שציוד עבודה מורכב עליו באופן קבוע, ואינו מיועד להובלת משא או להסעת נוסעים. בית הדין הוסיף וציין כי הציוד אמור להיות במושבי הנוסעים.
• רכב תפעולי הוגדר כרכב – שלא הועמד לרשות עובד מסוים כל שהוא והוא משמש בלעדית לצורכי המעסיק (שעסקו אינו בביתו) ולא לשימוש פרטי, ובתום שעות העבודה הרכב אינו יוצא מחצרי בית העסק.
• הנטל הוכיח כי רכב שנטען שהוא בגדר "רכב תפעולי" ומקיים את כל התנאים בחקיקה ובפסיקה מוטל על המעסיק.
• בית הדין ציין כי הדרישה להחזרת הרכב למקום העסק בסיום העבודה היא חד משמעית, גם אם מדובר ברכב בכוננות עד למחרת, כי רכב כזה מאפשר לעובד סידורים פרטיים בשעות הכוננות.
• עוד על המעסיק להוכיח לגבי רכב תפעולי כי יש נוהל ורישום מסודר מראש של כל הרכבים המוגדרים כרכב תפעולי, וכי כל העובדים הונחו מראש שלא לעשות ברכב תפעולי שימוש פרטי וכי עליהם להחנות את הרכב בסוף יום העבודה בחצרי בית העסק של המעסיק. כמו כן, על המעסיק להוכיח כי קיים תיעוד מסודר של השימוש ברכבים התפעוליים בפועל.