פרסומים

עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 990


15 דצמבר, 2024

בית הדין הארצי
התקבל ערעור מעסיק ששילם
גמול שעות נוספות בסכום אחד בתלוש השכר

עובד שעבד כשמונה שנים קיבל החל מהשנה הרביעית להעסקתו תוספת תשלום בגין הסעות הבת של מעסיקו. התוספת גדלה בהדרגה מ-1,000 ל-4,000 ₪ לחודש. התוספת שולמה בתלוש השכר בסכום אחד כחלק מהשכר. בית הדין האזורי פסק לעובד גמול שעות נוספות בסך 228,783 ₪ בתוספת הצמדה וריבית, בעיקר מהטעם שתלושי השכר ללא הפרדת רכיב השעות הנוספות משכר היסוד, מהווים ראיה לכאורה שכל השכר ששולם לעובד בתלוש הוא שכר הרגיל. בית הדין הארצי קיבל את ערעור המעסיקה ופסק:

  • אכן תלושי השכר הן ראיות לכאורה. אולם, המעסיקה הצליחה להוכיח עובדתית גם שהגידול המדורג בשכר העובד היה באמת בגלל ההסעות וגם שכל ההסעות היו בפועל בשעות הבוקר המוקדמות, בערבים, וביום שישי. דהיינו, בשעות נוספות לא פיקטיביות.
  • גם בהיבט המשפטי נדחתה הטענה שהשכר ששולם בסכום אחד בתלוש הוא בהכרח "שכר כולל" שלא ניתן להפריד בין מרכיביו, שעה שהמעסיק – שהנטל להוכיח מוטל עליו – אכן הוכיח כי בשורה האחת בתלוש, מהותית, היו שני רכיבים: שכר יסוד וגמול שעות נוספות.
  • העובדה שהצדדים להסכם העבודה לא כינו את תוספות השכר בגין ההסעות כגמול שעות נוספות אינה מאיינת את מהות הגמול.
ע"ע (ארצי) 24892-01-24 ס. אלון חברה להשקעות ובנין בע"מ – ישראל יצחק (פורסם בנבו 22.11.2024)
בפני כבוד סגן הנשיאה אילן איטח, כבוד השופט רועי פוליאק, כבוד השופטת חני אופק גנדלר, נציגת ציבור (עובדים) גב' ורדה אדוארדס ונציגת ציבור (מעסיקים) גב' נעמי זנדהאוז

בית הדין האזורי
התנאים להחרגת שווי רכב עבודה ורכב תפעולי

בעקבות ביקורת ניכויים בחברת גדולה, שלח המוסד לביטוח לאומי דרישה לתשלום דמי ביטוח בגין שווי רכב, שווי מתנות, נופש לעובדים ואחזקת רכב עם הצמדה וקנסות בסך של כמעט 1.4 מיליון ₪. תביעת החברה נגד המוסד לבטל את החיובים בדמי ביטוח לאומי בגין שווי רכבים כיוון שלטענתה מדובר ברכבי עבודה או ברכבים תפעוליים, נדחתה ברובה. אך בית הדין הרחיב ורענן את החקיקה וההלכות בסוגיות התנאים להחרגת שווי רכבי עבודה ושווי רכבים תפעוליים, ופסק:

  • התשתית הנורמטיבית לזקיפת שווי רכב קבועה בפקודת מס הכנסה ובתקנות שווי רכב הקובעות שדמי הביטוח הלאומי נגזרים מהכנסתו החודשית של העובד הכוללת "החזקת רכב או שוויו של שימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד".
  • הגדרת רכב סויגה בשני חריגים: למעט רכב עבודה או רכב תפעולי.
  • רכב עבודה הוגדר שציוד עבודה מורכב עליו באופן קבוע, ואינו מיועד להובלת משא או להסעת נוסעים. בית הדין הוסיף וציין כי הציוד אמור להיות במושבי הנוסעים.
  • רכב תפעולי הוגדר כרכב – שלא הועמד לרשות עובד מסוים כל שהוא והוא משמש בלעדית לצורכי המעסיק (שעסקו אינו בביתו) ולא לשימוש פרטי, ובתום שעות העבודה הרכב אינו יוצא מחצרי בית העסק.
  • הנטל הוכיח כי רכב שנטען שהוא בגדר "רכב תפעולי" ומקיים את כל התנאים בחקיקה ובפסיקה מוטל על המעסיק.
  • בית הדין ציין כי הדרישה להחזרת הרכב למקום העסק בסיום העבודה היא חד משמעית, גם אם מדובר ברכב בכוננות עד למחרת, כי רכב כזה מאפשר לעובד סידורים פרטיים בשעות הכוננות.
  • עוד על המעסיק להוכיח לגבי רכב תפעולי כי יש נוהל ורישום מסודר מראש של כל הרכבים המוגדרים כרכב תפעולי, וכי כל העובדים הונחו מראש שלא לעשות ברכב תפעולי שימוש פרטי וכי עליהם להחנות את הרכב בסוף יום העבודה בחצרי בית העסק של המעסיק. כמו כן, על המעסיק להוכיח כי קיים תיעוד מסודר של השימוש ברכבים התפעוליים בפועל.

ב"ל (תל אביב-יפו) 8630-01-22 א. ליטמן בע"מ – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו 3.11.2024)

בפני כב' השופטת יפית מזרחי-לוי ונציג ציבור (מעסיקים) מר דניאל הרפז


מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.

 

התמחויות קשורות