עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 986

עובדת שהועסקה לתקופה של תשעה חודשים על-ידי חברת כוח אדם והוצבה כעובדת ניקיון על-ידי חברה מזמינה, הרתה בתחילת עבודתה ולאחר מכן חלתה ונעדרה מהעבודה ועבודתה לא חודשה, תבעה פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים. בית הדין האזורי דחה את תביעתה נגד החברה המזמינה, קיבל באופן חלקי את התביעה נגד קבלן כוח האדם, ופיצה את התובעת ב-5000 ₪ כשהוא קובע שהעסקתה הייתה בחוזה לתקופה קצובה אשר פקע בתום תשעת החודשים, ללא צורך בהיתר פטורים. בית הדין הארצי קיבל את ערעור העובדת ופסק בתמצית:

• העסקת עובדת קבלנית כוח אדם לתשעה חודשים, ללא הוראה חד משמעית שמדובר בחוזה לתקופה קצובה שיפקע בסוף התקופה, איננו חוזה לתקופה קצובה לעניין חוק עבודת נשים ומחייב היתר פיטורים אם לא חודש.
• החובה לבקש היתר פיטורים של עובדת לתשעה חודשים בהריון בנסיבות כאלה חלה לא רק על קבלנית כוח האדם אלא גם על המזמין, המעסיק בפועל, היודע שהעובדת בהריון.
• פיטורים של עובדת בהריון, ללא היתר פטורים, מנוגדים לחוק ולכן הם בטלים מעיקרם.
• חברת כוח האדם והמזמין חויבו הדדית לפצות את המערערת בסך 17,538 ₪ בגין התקופה שעד הלידה, סך נוסף של 26,307 ₪ בגין התקופה המוגנת, 5,670 ₪ בגין פיצויי פיטורים, ו-25,000 ₪ כפיצוי לא ממוני ו-7,500 ₪ הוצאות משפט.