בית הדין הארצי
השלמת מנכ"ל עם החלפתו נוכח השתלטות עוינת
איננה הסכמה לפיטוריו
מנכ"ל מקצועי של חברה ציבורית פוטר על-ידי רוכשי שליטה עוינת בחברה בטענות שונות. המנכ"ל תבע את החברה על פיטורים שלא כדין, פיצוי על עוגמת נפש בגין שימוע שלא בתום לב ופדיון ימי חופשה. בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד לפיצוי בגין פיטורו שלא כדין ובגין עוגמת נפש. בית הדין הארצי קיבל את ערעור המנכ"ל בחלקו. נפסק בתמצית כך:
- לא די להטיח במנכ"ל חשדות בעלמא וגם לא די להצביע על כך שעסקה מפוקפקת בוצעה בתחילת תקופת כהונתו כמנכ"ל מבלי לבחון את מעורבותו או אחריותו האישית.
- בית הדין האזורי שגה בקביעתו כי המנכ"ל הסכים הלכה למעשה לפיטוריו, נהפוך הוא. המנכ"ל הבהיר במפורש כי הוא מסכים להגיע להבנות בדבר סיום מכובד של יחסי העבודה נוכח השתלטות עוינת על החברה על-ידי גורמים שאין לו ולהם אמון הדדי, וזאת בתנאי שלא תיכרכנה בהסדר האשמות נגדו על הפרת אמונים.
- היה ברור למנכ"ל שבעלי שליטה חדשים – (וכל בעלי שליטה) מעוניינים במנהל עסקים משלהם כמשרת אמון, אך הוא לא הסכים לפיטוריו.
- מצד שני, נפסק כי טענת המנכ"ל לפיטורים שלא כדין נדחתה בצדק בערכאה הדיונית ואין להתערב בעילות הפיטורים הנוספות לעילת ההסכמה: חוסר אמון הדדי, נסיבות אובייקטיביות הנובעות מחילופי שליטה בחברה, ועצם קיומן של טענות מקצועיות של ההנהלה החדשה נגד המנכ"ל אשר לא אפשרו לצדדים עבודה משותפת, וזאת מבלי לקבוע אם הן היו נכונות או לא.
- עם זאת, כיוון שהחברה הפרה את הליך השימוע בתום לב ובנפש חפצה, ונקטה בהליך שימוע כוחני, פוגעני ומזלזל של פיטורים לאלתר, עם רצף של הטחת עלבונות וגידופים נגד המנכ"ל ובאת כוחו אשר גרמה לו השפלה ועוגמת נפש, מן הדין והצדק לזכות אותו בפיצוי של 50,000 ₪, וכן לפדיון חופשה בסך 55,427 ₪ והוצאות משפט בסך 25,000 ₪.
ע"ע (ארצי) 28404-12-22 ג. וילפוד אינטרנשיונל בע"מ – וילי-פוד השקעות בע"מ (פורסם בנבו 24.9.2024)
בית הדין האזורי
מדריך טיולים בחו"ל שהועסק כפרילנסר
הינו עובד אך אינו זכאי לגמול שעות נוספות
התובע הועסק על-ידי הנתבעת בתפקיד מדריך ומלווה קבוצות מטיילים בחו"ל במשך 19 שנים בשכר יומי של 80 יורו ליום, עד למועד בו התפטר. לטענתו, התפטרותו היא בנסיבות המזכות אותו בסעדים כספיים שונים בגין תקופת עבודתו, ביניהם תביעה לגמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית. בית הדין האזורי דחה את טענת התובע ופסק בתמצית כך:
- נקבע קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הנתבעת חרף טענת הנתבעת כי התובע פעל כעצמאי והגיש בשנים האחרונות חשבוניות מס. על אף העובדה שהתובע סיפק שירותי הדרכה גם לחברות תיירות אחרות, הרי שהתקיימו בינו לבין הנתבעת יחסי עבודה רציפים וסדירים על פני תקופה ארוכה של 19 שנים, כאשר התובע השתלב באופן מהותי במערך העסקי של הנתבעת.
- בעבודת התובע כמדריך טיולים בחו"ל, חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העסקת התובע. הוכח כי תנאי עבודת התובע ונסיבותיה לא אפשרו לנתבעת כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו, ולכן המדריך אינו זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית.
- נדחתה טענת התובע לפיצויי פיטורים, כמתפטר בדין מפוטר בגין הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. התובע לא הרים את הנטל להוכיח התקיימות תנאים ולא עמד בתנאים שהציבה הפסיקה לעובד המבקש להתפטר בעילה לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, לפיהם על העובד ליתן למעסיק התראה ולהעמידו על ההרעה "המוחשית" בתנאי העבודה ולאפשר למעסיק הזדמנות סביר להסירה.
בית הדין האזורי פסק לתובע זכויות שונות כעובד, ביניהן פסיקת פיצוי לדוגמא בסך 49,000 ₪, בשל הפגיעה בזכויותיו הנובעות מסיווג היחסים כ"לא יחסי עבודה", חרף התקיימות יחסי עובד-מעביד בפועל לאורך תקופה ממושכת, והפקדת 49 תלושי שכר נטולי ערך.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
