בית הדין האזורי
חובה מוגברת של מעסיק לידע לעובד באופן יזום
כיצד לממש זכות לקרן השתלמות
מדריכת מורים מחוזית במשרד החינוך שפרשה אחרי תשע שנות עבודה תבעה את המדינה לשלם לה רטרואקטיבית את חלק הפקדות המעסיק לקרן השתלמות ופיצויים נוספים בטענה שהמדינה לא הביאה לידיעתה דבר זכותה לקרן השתלמות. התביעה התקבלה בחלקה ובית הדין פסק בתמצית:
- לפי ההלכה הפסוקה על הצדדים ליחסי עבודה חלות חובות מוגברות של תם לב, הגינות וגלוי. חובות אלו, לרבות חובת היידוע חלות ביתר שאת עת מדובר במעסיק מהמגזר הציבורי.
- חובת הגלוי המוגברת של המעסיק כוללת חובת גלוי יזום, להביא לידיעת העובד מידע חיוני בכל הנוגע לתנאי עבודתו. ככל שהגלוי נוגע לזכויות בעלות משמעות כלכלית כבדת משקל כן תגבר חובת הגלוי.
- במקרה דנן התברר מחומר הראיות כי המדינה פעלה באופן רוחבי בערוצים שונים כדי לידע את עובדיה, לרבות את התובעת, בדבר הזכאות לקרן השתלמות. כגון: בכתבי המנוי ונספחו, בשורת יידוע בתלוש המשכורת, בטפסי הקליטה בעבודה, בתקנון שירות עובדי הוראה, באתרי האינטרנט של משרד החינוך ובפורטל עובדי הוראה. כמו כן, דבר הצטרפות לקרן השתלמות פורסם בבטאוני ארגוני המורים ובמדריך זכויות המורה של ארגון המורים.
- חרף כל אלה פסק בית הדין כי המדינה לא עשתה את כל המאמצים הדרושים ולא פעלה כמעסיק סביר באופן מספק לעניין הנגשת הזכות המהותית לקרן השתלמות, הבהרתה ופישוט הסוגייה באופן שיאפשר לתובעת למצות את זכותה ולא לאבדה, ועל כן על המדינה לפצות את התובעת.
- מאידך יש להתחשב גם בכך שהתובעת לא פעלה כדבעי להקטנת הנזק וכי יש להחיל עליה במידה מסוימת את דוקטרינת האשם התורם ולחלק את נזקי המחדל המשותף בין הצדדים.
- בשים לב לכך שמימוש הזכות לקרן השתלמות אינה חובה של המעסיק ומצריכה פעולה אקטיבית של העובד ובהתחשב בפערי הכוחות והמידע בין הצדדים מצד אחד, ומצד שני להיות העובדת מדריכה מחוזית אשר הייתה יכולה לברר ולבדוק את זכויותיה, החליט בית הדין לפצות את התובעת בשיעור נמוך של 25% מהנזק וכפוף להתיישנות חלקית של הזכות מעבר לשבע שנים ממועמד פרישתה, בסך 9,527 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪.
בפני כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר
בבית הדין הארצי
הגבלת עיסוק לשלוש שנים ופיצוי על נזק ממוני ולא ממוני
למעסיק מעובדת מתחרה שהפרה אמון
מנהלת תיק לקוחות בחברת ביטוח התפטרה כעבור 10 שנים ועברה לעבוד בחברת ביטוח מתחרה, כשהיא מעדכנת מיוזמתה את לקוחות המעסיקה לקראת התפטרותה ופועלת על מנת להעבירם לחברה המתחרה, כך שלקוחות שונים נטשו את המעסיקה. בית הדין האזורי פסק כי העובדת מחויבת בתשלומים שונים ובהוצאות משפט בגין הפרת תום הלב והנאמנות. המעסיקה ערערה לבית הדין הארצי, ערעורה התקבל חלקית ובית הדין פסק בתמצית:
- בהסכם העבודה של מנהלת תיק הלקוחות נכללו הוראות מיוחדות לפיהן היא תקבל שכר ובונוסים שנתיים מיוחדים בין 20% ל-50% מרווחי תיק הלקוחות של המעסיקה ולקוחות קודמים של העובדת. וכן מענק מיוחד בשיעור של 20% משווי תיק הביטוח בסיום עבודתה או שיימכר לצד שלישי. זאת, כנגד התחייבות העובדת לסודיות, זכויות קניין ולהגבלת עיסוק למשך שלוש שנים שלא להיות בקשרים עם כ-40 לקוחות החברה.
- הסכם עבודה כזה הינו הסכם משולב דו מהותי. מצד אחד הסכם בעל אופי מסחרי כלכלי של מכירת תיק לקוחות והמידע הכלכלי רב הערך בו המצדיק את הגבלת הלקוחות המסחריות מוסכמת לשלוש שנים, בשונה מהגבלות עיסוק על עובד בהסכם עבודה רגיל. מצד שני קיים הסכם עבודה תעסוקתי הכולל תמורה מיוחדת משמעותית בגין הגבלת התחרות, לרבות בסיום העסקתה.
- נפסק כי מדובר בהפרה ישירה וחמורה של החוזה המיוחד, של חובת תם הלב והנאמנות המוגברת המזכה את המעסיקה לפיצוי כפול, הן לנזק ממוני ישיר על הפסד רווחיו, שיבורר בבית הדין האזורי, והן לנזק לא ממוני שבית הדין הארצי הגדיל ל-150,000 ₪.
- כמן כן, נפסק כי מדובר במקרה קצה של מעילה חמורה באמון המצדיקה את הגבול העליון של הסנקציה העונשית בשלילת מלוא פיצויי הפטורים של העובדת, וחיובה בהוצאות משפט.
בפני כבוד השופטת לאה גליקסמן, כבוד השופטת חני אופק גנדלר, כבוד השופט אילן סופר
הערה: ביום 11.9.24 דחה בג"ץ בתיק אחר טענות לחוסר סמכות של בית הדין לעבודה לדון בהיבטים מסחריים של הסכם עבודה ופסק כי הפרדה בין הנדבך "התעסוקתי" לבין הנדבך "המסחרי" בהסכם עבודה היא הפרדה
מלאכותית, והסמכות לדון בכל רכיבי הסכם העבודה נתונה לסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה.
בפני כבוד השופטים נעם סולברג, דפנה ברק ארז, ורות רונן
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
