עדכון לקוחות | מתי רכישת חברה עם הפסדים אינה מלאכותית? האם העברת שטר הון צמית ללא תמורה מהווה מחילת חוב?

לקוחות יקרים,

אנו מבקשים להביא לידיעתכם כי ביום 25 באפריל 2024, פרסם בית המשפט המחוזי מרכז, מפי כבוד השופט אבי גורמן, פסק דין בערעור בו ייצג משרדנו את החברות מוצרי שלם אריזות (1998) בע"מ ושלם פתרונות אריזה בע"מ נגד פקיד שומה נתניה, כאשר פקיד השומה טען כי שינוי המבנה שביצעו החברות היה מלאכותי וכי העברת שטר הון צמית ללא תמורה מהווה הכנסה ממחילת חוב.

בית המשפט קיבל באופן מלא את עמדותינו ופסק כי אין להשית מס נוסף על החברות, כי לא מדובר בעסקה מלאכותית וכי אין לראות בהעברת שטר הון צמית ללא תמורה בנסיבות העסקה כמחילת חוב.

ביחס למחלוקת הראשונה בין הצדדים, טען פקיד השומה כי שינוי המבנה שביצעו החברות נעשה במטרה להימנע ממס או להפחיתו בצורה בלתי נאותה בהתאם לסעיף 86 לפקודה, באופן המשמר את ההפסדים המועברים של חברת הבת במטרה לקזזם כנגד ההכנסה החייבת מהפעילות המשותפת. פקיד השומה טען כי ביצוע שינוי המבנה לפי סעיף 104א לפקודה נועד להימנע ממס וכי היה על החברה לפעול למיזוג מלא של החברות לפי סעיף 103ג לפקודה. לחילופין, נטען כי חברת הבת היא זו שלמעשה מכרה את פעילותה לחברת האם.

בית המשפט קבע ששינוי המבנה נעשה משיקולים עסקיים מובהקים תוך שימוש בכלי לגיטימי שיצר המחוקק. בית המשפט הבהיר כי זכותו של נישום לתכנן את צעדיו בהתאם לחלופות הזמינות בפניו. משהעניק המחוקק את האפשרות לביצוע שינוי מבנה לפי סעיף 104א לפקודה, אין להלין על נסיבות השימוש בו או לחייב את החברות לפעול במתכונת שונה ומסורבלת יותר אשר תמנע את קיזוז ההפסדים, למשל בדרך של מיזוג לפי סעיף 103 לפקודה. קיומו של טעם פיסקלי לצד טעם מסחרי יסודי, מאפשר בחירה בכל קשת האפשרויות שהעמיד המחוקק לביצוע שינוי מבנה.

בנוסף, בית המשפט קבע כי לא כל רכישת חברה עם הפסדים הינה עסקה מלאכותית, ויש לבחון את נסיבות המקרה. במקרה דנן, חברת האם השקיעה במשך שנים ארוכות בחברת הבת וביקשה להוסיף ולרכוש מניות נוספות של חברת הבת תוך השקעה ומימון בסכומים ניכרים. במטרה להיחלץ מהמשבר הכלכלי אליו נקלעה חברת הבת, ביקשה חברת האם לערוך שינוי מבנה במטרה להבריא את פעילותה של חברת הבת תוך ייעול, חסכון בעובדים ומשאבים. מדובר בשתי חברות העוסקות בתחומים משיקים (ייצור אריזות מפלסטיק) באמצעות שימוש בטכנולוגיות שונות – אשר המחשבה העסקית הייתה כי ישלימו זו את זו. מדובר ברצף פעולות שנעשו על גבי שנים, מטעמים מסחריים לגיטימיים (ובכך גם נדחתה שומתו החלופית של פקיד השומה).

לעניין קיזוז ההפסדים, בית המשפט הוסיף שמכל מקום, על החלק הארי של ההפסדים, לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית, אף אם היה מדובר בעסקה מלאכותית, תוך שהוא מחדד את ההלכה שנקבעה בעניין בן ארי¹. בהתאם להלכת בן ארי, כמובהר על ידי כבוד השופט גורמן, ביישום ההדוק ביותר שלה, חברת האם זכאית לקזז כנגד הכנסותיה לכל הפחות חלק יחסי מההפסד המועבר, בהתאם ליחס החזקתה בחברת הבת במועד היווצרות ההפסדים, גם כאשר אין טעם מסחרי לעסקה. ככל שיש טעם מסחרי, יש להתיר את קיזוז מלוא ההפסדים.

המחלוקת השנייה שבין החברות לפקיד השומה נגעה בסוגיה תקדימית אשר טרם נדונה בפסיקה, ביחס למעמדו של שטר הון צמית והמחאתו בין צדדים שונים. במסגרת רכישת חברת הבת נקבע כי שטרי ההון שהיו בידי האגודה שמכרה את החברה, יועברו ללא תמורה לחברה הרוכשת.

פקיד השומה טען כי אין מדובר בשטרי הון צמיתים אלא בהתחייבויות רגילות. בנוסף, טען כי האגודה ויתרה לחברת הבת על התחייבויות אלה, ולפיכך יש לזקוף לחברת הבת הכנסה ממחילת חוב בסך הנ"ל של שטרי ההון בהתאם לסעיף 3(ב) לפקודה.

בית המשפט קבע שאכן מדובר בשטרי הון צמיתים ויש לראות בהם מרכיב הוני ולא התחייבותי. ההיגיון המסחרי בהפיכת שטרי ההון לשטרי הון צמיתים היה בכך שחברת האם רצתה לוודא כי האגודה לא תעמיד לפתע לפירעון שטרי הון בסכום ניכר מיד לאחר כניסת חברת האם כבעלת מניות לחברת הבת. בנוסף, שטרי ההון דווחו כשטרי הון צמיתים באופן עקבי בדוחות חברת הבת. בית המשפט הוסיף כי אף אם היה מדובר ב"התחייבות" (ולא כך הדבר), שטרי ההון לא נמחלו אלא הועברו לחברת האם, שכן מבחינה מהותית החברה הרוכשת שילמה לאגודה המוכרת תמורה וקיבלה במקביל מניות בחברת הבת + שטרי ההון הצמיתים. לכן, נקבע, כי אין לזקוף לחברת הבת הכנסה ממחילת חוב שלא ארעה.

במאמר מוסגר יצוין כי בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות פקיד השומה בהוצאת צווים הכוללים חבות מס הגדולה משמעותית מהמחלוקת האמיתית שבין הצדדים.

אנו מצפים שקריאה זו של כבוד השופט גורמן תיושם על-ידי פקידי המס בעתיד ושלא יוצאו שומות מופרזות על מנת להפעיל לחץ על נישומים כדי שיסכימו לפשרות.

לעיון בפסק הדין המלא לחצ/י כאן