ביום 22 ביולי 2024, אישרה הכנסת את חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד-2024 (להלן: "החוק").
אנשים רבים בישראל ובעולם מנהלים חלק ניכר מחייהם באינטרנט, בין אם בצפייה בתוכן, ביצירתו, בהעלאתו לרשת או בניהול אינטראקציות חברתיות באמצעות מכשירים דיגיטאליים. אינטראקציות אלו מנוהלות ברובן על-ידי ספקי שירות שונים, כגון ספקי אינטרנט, שירותי דוא"ל, בלוגים, רשתות חברתיות, אתרים לניהול תמונות, שירותי אחסון בענן ומערכות לניהול מידע רפואי ופיננסי. עם התקדמות טכנולוגיות המידע והרחבת השימוש בהן, התעוררו שאלות לגבי הגישה של בני משפחה או יורשים לתוכן דיגיטלי של קרוביהם שנפטרו. למידע דיגיטלי זה, הן בחיים והן לאחר המוות, עשוי להיות ערך פיננסי או רגשי רב עבור בני המשפחה. עם זאת, התלות בספקי השירות ובמדיניותם הפרטנית והשימוש בסיסמאות אישיות מגבילים את יכולת הגישה של בני המשפחה למידע. אומנם מקובל לטעון כי מבחינה משפטית פרטיותם של המתים בחוק הישראלי מוגבלת, אך יש עמדות שונות בדבר הקניית גישה למידע הדיגיטלי שלהם לבני משפחה לאחר מותם, וזאת בשל החשש לפגיעה בפרטיותו של הנפטר.
נכון להיום הדין הישראלי נעדר כל התייחסות מפורשת לנושא הורשת זכויות דיגיטליות ליורשיו של נפטר. בהיעדר חקיקה ייעודית, הגישה למידע דיגיטלי שנותר אחרי מות האדם כפופה לחוזה שבין המשתמשים לבין ספק השירות. משכך, בני משפחה נאלצו פעמים רבות לפנות לבתי משפט על מנת לקבל צו לגישה לחשבונות המקוונים של יקיריהם שנפטרו, או שנמנעה מהם כליל גישה לחשבונות אלו.
החוק, אשר ייכנס לתוקף בחודש יולי 2025, מסדיר את הגישה למידע ותוכן דיגיטלי של נפטרים, ומאפשר בידי הנפטר, לקבוע בחייו, מה יעלה בגורל התוכן הדיגיטלי האישי שלו לאחר מותו.
להלן סקירה קצרה של עיקרי החוק:
- החוק חל על כל ספק הנותן או מציע "שירות תוכן דיגיטלי" (דהיינו, שירות מקוון שנועד או שמשמש בעיקרו לשיתוף, להפצה, לשמירה או לאחסון של תוכן אישי). יודגש, כי הגדרה זו רחבה במיוחד, ולמעשה כוללת כל שירות מקוון המאפשר למשתמשים להעלות אליו תכנים לפני שיקול דעתם. עם זאת, יצוין כי החובות הקבועות בחוק לא תחולנה על ספקי שירותים לתקשורת בין-אישית (למשל, שירותי WhatsApp) או רכיב בשירות כאמור, ועל כל שירות אחר אשר שר המשפטים ימצא, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, כי יש להחריגו מן החוק.
- יובהר כי הוראות החוק יחולו גם על ספקי שירות מחוץ לישראל, במידה שהם נותנים או מציעים שירות תוכן דיגיטלי למשתמשים בישראל, אם הם מכוונים את השירות למשתמשים בישראל.
- ספק הנותן או מציע שירות תוכן דיגיטלי נדרש לקבוע ולפרסם כללים לעניין אופן הטיפול בתוכן אישי (דהיינו תוכן שמשתמש בשירות יצר, ערך או שמר ונמצא בחשבונו, ובלבד שאינו נמצא בחשבון שהוקצה לו במסגרת עבודתו), ולעניין אפשרות הגישה אליו לאחר פטירתו של המשתמש. יש לפרסם את הכללים באופן בהיר ונגיש ובשפה שבה ניתן השירות. הכללים יכללו הוראות שיאפשרו למשתמש לבחור, באמצעות הודעה לספק, כי לאחר פטירתו יהיה אדם אחר רשאי לקבל גישה לתוכן האישי שלו הנמצא ברשות הספק, כולו או חלקו, או לבחור כי לא תינתן גישה לתוכן האישי שלו לאדם אחר. כמו כן, הספק יהא רשאי לקבוע, במסגרת הכללים, כי לחלק מהתוכן לא תינתן גישה לאחר פטירתו של משתמש בשירות.
- ספק שירות נדרש לשוב וליידע את המשתמש, מזמן לזמן, בדבר הכללים שקבע ועל בחירתו של המשתמש.
- החוק לא יגרע מהוראות כל דין רלוונטי אחר, לרבות הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 ומהוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965.
החוק ייכנס לתוקף שנה מיום פרסומו, דהיינו ביום 23 ביולי 2025. מומלץ כי ספקים המעניקים או המציעים "שירות תוכן דיגיטלי" יבצעו את ההתאמות הנדרשות בשירותיהם עד למועד זה.
אנו זמינים לכל שאלה או ייעוץ בנושא.
לנוסח החוק לחצ/י כאן
