תקציר:
בית משפט השלום ברמלה קיבל באופן חלקי תביעה להשבת טובין שנתפסו, באופן בו משלוח אחד של טובין הושאר בידי המכס, אולם שני משלוחים נוספים שנתפסו הוחזרו לתובע.
רקע ועובדות המקרה:
תפיסה, חילוט והחרמה הן שלוש פעולות שונות בטובין בדיני המכס: פקיד-מכס מוסמך לתפוס טובין "מחולטים או שיש לו יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים"; חילוט טובין לפי פקודת המכס הוא סטטוס משפטי של הטובין, עד אשר יוכרע האם יוחרמו; החרמה היא העברת הבעלות בטובין המחולטים לידי המדינה. בין פעולת החילוט לפעולת ההחרמה, רשאי בעל הטובין להגיש תביעה לבית המשפט להשבתם בתוך חודשיים.
בחודש מרץ 2020 הגיעו לנמל אשדוד 3 משלוחים של התובע, הנושאים טובין שונים, לגביהם הצהיר כי הם לשימוש עצמי (לצורך קבלת פטור מאישור מכון התקנים), המיועדים לעזה. בחודשים מאי, יוני ויולי 2020 נתפסו שלושת המשלוחים, כאשר, משלוח אחד של הטובין נתפס במעבר תרקומיא בדרום הר חברון (כלומר, לא נשלח לעזה).
התובע פנה למכס ביחס לשלושת המשלוחים וטען כי הליכי התפיסה לא היו חוקיים ודינם להתבטל, וביקש להשיב את התפוס. בית המכס השיב לתובע כי הבקשה לפטור מאישור מכון התקנים הושגה במרמה על-מנת להטעות את המכס, וספק אם עומדים בקריטריונים. בנוסף, הטובין שיועדו לעזה נתפסו בשטחים, כלומר יועדו לשיווק שם ללא אישורים מתאימים. לאור האמור נפתחה חקירה פלילית ונתקבלה החלטה לחלט את הטובין.
טענות הצדדים:
התובע טוען שיש להורות על ביטול תפיסות הטובין ולהורות על השבת הטובין שכן הוא הצהיר את הצהרותיו בתום לב לפי המידע שהיה מצוי בידיו; הוא העביר את הטובין למעבר תרקומיא על מנת שיארגן אותה על משטחים ולהעבירם לעזה; לנתבעת לא היה נימוק מספק לתפיסת הטובין בבונדד; חשד בלבד אינו מספיק לתפיסת הטובין ולחילוטם; בהיתרים שניתנו לתובע לא הוגבל ההיתר רק לתחומי עזה בלבד, אלא לכל תחומי הרשות הפלשתינית. לאור האמור, תפיסות הטובין וחילוטם היו שלא כדין.
בית המכס טען שיש לדחות את התביעה, ובין היתר משום שהתובע הטעה בהצהרתו ביחס למשלוח הראשון בעניין מקום שחרור הטובין; והתובע הטעה בכך שטען שהטובין לשימוש עצמי, גם לפי כמויות הטובין, והשיג במרמה פטור מאישור מכון התקנים. ביחס לשני המשלוחים האחרים, הם נתפסו במחסן הרשוי שבפיקוח המכס לפני יציאתם בשל החשד שגם הם יועדו לשטחים.
הכרעת בית המשפט:
בית המשפט דחה את הטענה של התובע בעניין הטובין שנתפסו במעבר תרקומיא, שכן קל יותר להעביר את הטובין מתרקומיא לתוך שטחי יהודה ושומרון מאשר לעזה. התובע לא תיאם עניין זה עם המכס ולא קיבל את אישורו, ומחדל זה מגביר את חוסר הסבירות של התובע בהעברת הטובין לתרקומיא.
ביחס לשני המשלוחים האחרים, בית המשפט קיבל את עמדת התובע ודחה את טענות המכס. לגבי הטענה שהתובע התכוון להעביר את הטובין לשטחי יהודה ושומרון, כמו שעשה לטובין במשלוח הראשון, הרי מדובר בחשד בלבד, ועל סמך חשד לא ניתן לתפוס או לחלט טובין שיובאו ארצה.
כמו כן, בית המכס לא הוכיח שהאישורים שקיבל התובע הוצאו במרמה, משום שלא הביאה עדים רלוונטיים מטעמה לעניין זה, וזאת בשל טענות ביטחוניות שלא הובאו במלואן בפני בית המשפט. לכן, הספק הזה פועל לחובת בית המכס.
לאור האמור, הורה בית המשפט למכס להשיב את שני המשלוחים שנתפסו במחסן הרשוי, אך הותיר ברשותם את הטובין שנתפסו בשטחים. לאור תוצאות פסק הדין, פסק בית המשפט שכל צד יישא בהוצאותיו.
ת.א (רמלה) 19667-10-20 (פורסם בנבו, 7.6.2023)
את התובע ייצג עו"ד אהוד קרונפלד; את מדינת ישראל ייצגה פרקליטות מחוז תל-אביב
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.
